רש"י על חולין ט׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ט׳ ע״א:א׳ רש"י על חולין ט׳ ע״א:ג׳ »

2 וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ שֶׁיִּלְמוֹד שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: כְּתָב, שְׁחִיטָה, וּמִילָה. וְרַב חֲנַנְיָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: אַף קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין, וּבִרְכַּת חֲתָנִים, וְצִיצִית. וְאִידַּךְ – הָנֵי שְׁכִיחָן.

פירוש רש"י על חולין ט׳ א:ב׳

2 כתב - לכתוב שידע לחתום שמו אילו ישב בדין או לעדות:

3 שחיטה - לאמן ידו לכך אפילו שבקי בהלכותיה:

4 קשר של תפילין - יש בו אומנות שעשוי כמו אות דלי"ת שיהא נראה בה שדי השי"ן חקוקה בקמטי התפר כעין שי"ן ורצועה קטנה כפולה ותלויה כעין יו"ד והקשר עשוי כעין ד':

5 הני שכיחן - תפילין וציצית וברכת חתנים מצויין תדיר הלכך הכל בקיאין בהם ואין צריכין לימוד שמעצמו יהיה בקי בהם:

« רש"י על חולין ט׳ ע״א:א׳ רש"י על חולין ט׳ ע״א:ג׳ »